אתרי המסלול – שחזורם של -בית הכנסת , מערת קבורה , מקווה טהרה , בור מים , בית בד , גת לדריכת ענבים
לבאים בכביש מס' 1 ת"א – ירושלים נסיעה מזרחה עד מחלף חמד , יוצאים ימינה בצומת פונים שמאלה ושוב שמאלה ( נסיעה מערבה ) בכיכר יוצאים ביציאה השלישית חזרה לכביש מס' 1 , כעבור כ- 2 ק"מ פונים ימינה לנווה אילן , נוסעים כ- 500 מטרים עד לכיכר אלוויס פונים שמאלה וכעבור כ – 100 מטרים פונים ישוב יד השמונה , נוסעים למרכז הישוב לחניה של מלון יד השמונה מחנים את הרכב וצועדים לכיוון מערב תוך עקיפת צריפי העץ הגדולים .
גן תנכ"י המשתרע על פני שמונה דונמים של כרמי ענבים , מטעי זיתים , שדות חיטה ושבילי עיזים , טרסות מעובדות בצמחי מרפא ותבלין ,נחנך בשנת 2000 בשיתוף עם אגודת " בית שלום " בשוויץ ורשות העתיקות שהעמידו לרשות המושב ממצאים ארכיאולוגיים אותנטיים הפזורים בשטח , מזמין את המבקרים ליהנות מחוויות תנכיות , ללמוד ולחוות על אורחות חיים ותרבות של אבותינו , בשילוב עם ממצאים ארכיאולוגים אותנטיים ושחזורים מתקופת המקרא , בית שני , המשנה והתלמוד.
הגן התנכ"י מאפשר לנו הצצה לעולמו של בן הכפר היהודי בעת הקדומה , אל מרכיבי תפריט הארוחה שעלתה על שולחנו , את הלחם הוציא מהארץ ,גידול זיתים לעשיית שמן וענבים להכנת יין ,את בגדיו הכין מצמר הצאן שגידל בחצרו , לשתייה הוא השתמש במי מעיין סמוך לכפר , או ששאב מי גשמים שנאספו ונאגרו בבור , את התוצרת החקלאית עיבד בבתי מלאכה מקומיים כמו בית בד , גת .
בית כנסת שעמד בנקודה הגבוה של הישוב היה למרכז חיי הקהילה ,לא ניפקד מקומו של מקווה ששימש לטהרה ומבני קבורה שהיו חלק מאורח חיי הקהילה ונמצאו סמוך לכפר ולעולם לא בתוכו.
הכפר המשוחזר נועד להמחיש למבקרים את מראהו הקדום והוא איננו " אמתי "
בית הכנסת – זהו שחזור של בית כנסת גלילי מתקופת המשנה והתלמוד , בנוי אבני בזלת שחורות לגובה מטר אחד לערך , בתי הכנסת הקדומים שנחשפו בארץ מתוארכים לתקופה הרומית ביזנטית בין המאות 3-6 לספירה, בית הכנסת המשוחזר בגן התנכ"י בנוי כחדר ארוך ולאורך קירותיו קבועים ספסלים , וזה אחד ממאפייני האדריכלות של בתי הכנסת הקדומים ,שכן המאפיינים אינם אחידים לגבי הכניסה , החזית , כיוון התפילה ומקום בנייתו בישוב .
בדרכנו למטה בקצה המדרגות נפנה ימינה אל דרך עפר שמובילה אל שחזור מערת קבורה
מערת קבורה ,המשחזרת את שיטות הקבורה היהודית בתקופה הרומית ביזנטית , ובה סוגים שונים של סגירת מערות קבורה לדוגמא : אבן גדולה ועגולה ,ע"י גלגולה סגרו את הפתח והיא נקראת אבן גולל , דלת מקורית נוספת עשויה אבן בעלת צירים שעליהם הדלת הייתה מסתובבת , דלת בת זמננו נמצאת בכניסה והיא עשויה מעץ , אל מערת הקבורה יורדים במדרגה אחת או שתיים וזה מאפיין את התפיסה כי האדם עובר במותו ל " בית עולמו ".
את הנפטר השכיבו בכוכי קבורה שנחצבו לתוך הקיר כדי לנצל את החלל בצורה יעילה , את הכוכים אטמו בדלת וטיט על מנת למנוע ריחות שעולים מגופות המתים.
במערת הקבורה מוצג סרקופג שהוא ארון קבורה מאבן , פירוש המילה היוונית סרקופג הוא " אוכל בשר " ושימש לקבורה ראשונה וסופית , להבדיל מ -הגלוסקמא ששימש לקבורה משנית (לאחר שנה הועברו אליו עצמות הנפטר). מערות וארונות שימשו לקבורה את בעלי היכולת הכלכלית , החציבה , העיטורים על האבן והשטח שבו עמד הסרקופג , הייתה הוצאה כספית גדולה , רוב הנפטרים ה "פשוטים " נקברו באדמה ,בבור שכוסה וסומן בשטח שהוקצה לקבורה מחוץ לישוב .
במערת הקבורה מוצגים סרקופגים מקוריים מהתקופה הביזנטית.
מקווה טהרה חצוב ומשוחזר נמצא בסמוך למערת הקבורה ,מקווה שנחצב בסלע בדרך כלל שימש אגן הטבילה לטהרה והוא אחד המאפיינים של היישוב היהודי בתקופה הרומית .
נמשיך במסלולנו אל שחזור השומרה
השומרה היא מגדל שמירה שנבנתה בשדה כדי לשמור על היבולים החקלאיים .השומרה היא ממאפייני הנוף החקלאי בהרי יהודה, המדרגות לצדה מובילות אל הקומה השנייה ממנה ניתן לערוך תצפית על הסביבה .
שחזור בית בד
שמן הזית שימש לצרכי מאכל , בישול , תאורה , מרפא , פולחן , בשמים ועוד.
הפקת השמן נעשתה בבית בד כדוגמת בית הבד המשוחזר שבגן התנכ"י , והוא נעשה בשני שלבים האחד- ריסוק הזיתים והפיכתם לעיסה , השני- לחיצת העיסה וסחיטת המוהל מתוכם
השלב הראשון התבצע במתקן פריכה בנוי מאבן גדולה קעורה , מעליה ניצבה אבן עגולה נוספת מחוברת למוט , למתקן נקשרה בהמה שסובבה את האבן , הזיתים הונחו באגן של האבן התחתונה והבהמה סובבה את האבן העליונה עד שהזיתים המרוסקים הפכו לעיסה .את העיסה הכניסו לתוך סלים הנקראים עקלים , ערמו אותם זה על גבי זה במטרה להגביר את הלחץ שהוגבר ע"י אבנים כבדות שנקשרו לקורה כבדה הקרויה בד ומכאן שם המתקן .
הנוזל שנסחט מן הזיתים הדחוסים נקרא מוהל זרם אל מתקן איסוף , התקבלה תערובת של נוזל ושמן הנוזל שצף נקרא יצהר והוא נאסף אל תוך כלים
שחזור של גת – להכנת יין
הגפן ותוצריה שימשו את האנשים בימי קדם וגם בימנו לצרכים רבים כגון : מאכל , שתיית יין , פולחן , חבלים ( מהזמורות ) ועוד .בהלכה היהודית נקבע מקום מיוחד ליין בסעודות מצווה מלווה בברכה מיוחדת " בורא פרי הגפן". הפקת היין נעשתה מפרי הענבים ביקב שנחצב בסלע ,ע"י דריכת הענבים בגת שמורכב משני חלקים :משטח דריכה , בור איסוף
פעולת הדריכה נעשתה ברגליים יחפות ונקיות , לאחר הסינון סחטו פעם נוספת והנוזל רוכז בשקערורית ועליו הופעל לחץ כבד באמצעות בורג או מכבש קורה .
ממקום הדריכה זרם התירוש דרך פתח צר אל מסננת עשויה ענפים או סל קלוע, במטרה להפריד את המוצקים מן המיץ , המיץ עבר אל בור איגום לתסיסה ראשונית ואח"כ הועבר לתסיסה ממושכת בתוך כדים אטומים שהונחו במקום קריר כמו מערה או מרתף , הכדים נאטמו כדי למנוע חדירת חמצן שעלול לגרום להחמצת היין , לאחר מספר חודשים התקבל התוצר הסופי שהוא היין
יד השמונה – מושב שיתופי משתייך לאיחוד החקלאי מאוכלס ע"י נוצרים אוונגליסטים ויהודים משיחיים , הישוב הוקם בשנת 1974 ע"י קבוצת מתנדבים מפינלנד , פינים נוצרים אוהבי ישראל שבקשו להקים בארץ ישוב שינציח את זכרם של שמונה פליטים יהודים שנמלטו לפינלד אך הוסגרו לידי הנאצים והושמדו בשואה, המתנדבים הפינים הגיעו בשנת 1971 התיישבו בנווה אילן ולאחר שלוש שנים קבלו את אישור הממשלה להקים ישוב חדש סמוך לנווה אילן , תחילה נקרא המקום הארץ המובטחת , בשנת 1979 הצטרפו אליהם יהודים משיחיים ישראלים .
