פנינת טבע במרכז הארץ
סטייה קלילה מהמולת הכביש המהיר המחבר את תל אביב וירושלים ואתם נמצאים במקום חמד.
עין חמד הוא גן לאומי מטופח להפליא, עטור מדשאות רחבות ידיים ושולחנות פיקניק.
בצד הפלג הזורם - חלקו של נחל כסלון - נמצא מבנה צלבני גדול. זוהי אחת מפינות הטבע המקסימות ביותר בסביבות ירושלים. בתקופה הצלבנית כינו את המעיין המרכזי בשם הלטיני "אקווה בלה", שמשמעו "מים יפים", שם שהושאל לאיזור כולו .
שנות הבצורת האחרונות, ומעשי ידנו, בני האדם, נותנים אותותיהם גם בעין חמד.
סלילת כבישים, בניית בתים ושכונות ואזורי תעשייה מונעים ממי הגשמים, כשהם כבר יורדים, מלחלחל לאדמה ולמי התהום, אלא יוצרים נגר עילי, שנשטף אל צינורות הביוב ונעלם.
אל אלו מצטרפת תפיסת המעיינות ושאיבת מימיהם לשימוש האדם, לחקלאות ולתעשייה, ומניעת מים מהטבע.
כיום המים מוזרמים לשמורה לטובת הקהל באמצעות מערכת משאבות בזמנים שמפלס המים במעיינות נמוך.
למרות זאת ניתן לטייל עם הילדים בנחל ולשכשך רגליים.
"זכות הטבע למים" החוק שאושר לפני שנים ספורות, מכיר בחשיבות המים לטבע ובחישובים שונים מחזיר מים אל נחלים וביצות במידה שמספיקה להחיותם.
הפסקנו, בעין חמד, להשקות את הדשאים.
ורק בימים חגיגיים במיוחד, אנחנו מפעילים משאבה שמסחררת את המים במעלה הנחל, ממאגר שאוגר את מי הגשמים והמעיינות בימות החורף, ומחזירה אותם אל המאגר.
בתמונות משנות ה- 70, שצולמו בגן לאומי עין חמד, נראים ילדים ובני נוער מתרחצים בבריכה מלאה מים. ממש שוחים ו"משפריצים" מים אחד על השני.
התמונות שאתם רואים, אינן משקרות, כך היה בעין חמד... ונגמר, לא עוד... אין מים!
המבנה הצלבני, בית חווה מבוצר, בעל שתי קומות. אל החצר המרכזית נכנסים מבעד לשער מקושת בחומה הצפונית.
באולם זה שרדו חלק ממתקני בית בד.
מהחצר עולה גרם מדרגות אל הקומה השניה.
הוכשר שביל בינות לחורש המוביל אל מערת קבורה, שתיארוכה הוא כנראה לתקופת בית שני.
בדרך המתרוממת מעל לעמק בו מצוי הגן הלאומי, ישנה נקודת תצפית הממחישה משמעותה של ריאה ירוקה בין הכבישים והישובים.
פעילויות מיוחדות לגילאים שונים, מקום לטקסים ולאירועים משפחתיים קטנים, ללא מוסיקה וללא שירותי הסעדה, לינת לילה לקבוצות (מעל 100 איש).
(מתוך אתר רשות הטבע והגנים)
